ככה אמרה לי מישהי השבוע. מה?? למה היא רוצה לראות שקשה לי? אבל.. אני יודעת למה היא התכוונה. היא עצמאית, אמנית, וחווה כמו כולנו הרבה קשיים. היא בסה״כ רוצה להבין שגם לאחרים קשה, ושהיא "נורמלית". שגם אצל אחרים לא הכל הולך חלק ושמח תמיד. וזה גרם לי לחשוב על עצמי, על העסק שלי ועל מה שאני משדרת. האם אני מספרת את כל האמת כאן? האם אני מציגה משהו שהוא לא נכון? האם פרסום ההצלחות שלי פוגע במישהו אחר שנאבק עכשיו להצליח? זה לא סוד שאם לא הייתי עצמאית ורוצה שיכירו אותי ואת העסק שלי הייתי הרבה פחות פעילה ברשתות, אבל כיוון שהעסק שלי ויזואלי וזאת הדרך שלי להראות את מה שאני עושה ולהגיע לקהל שלי (ולספר לו למה אני הדבר הכי טוב שקרה לו ) אני כאן. עם הזמן התרגלתי לחשיפה ולשיתוף ומצאתי דרכים בהם אני גם יכולה לתת ערך והשראה. אבל אולי בדרך שכחתי לספר על כמה זה קשה לפעמים?.. שיש ימים של בדידות. שהטלפונים לא מצלצלים. שהמפיקים נעלמים. שנשלחות הצעות ויוזמות ואני שומעת צרצרים. שיש לילות של חרדות. שלפעמים הופעות במועדונים בלילה מעלות אצלי מיליון תרחישים של מה אם אפול מהעקבים, אמעד, יעוף לי החישוק, לא יסתכלו עליי, לא ייהנו ממני? שיש חודשים שאין בהם עבודה כי חורף כי קורונה ועוד סיבות ואני מרגישה שיורד לי הביטחון ושאחרים בטוח עסוקים עכשיו ואיך זה שאני לא. אז הנה. זאת תמונה שצילמתי בסופ"ש האחרון. למה? כי ידעתי בפנים שמתישהו אני ארצה לספר גם על זה. אז סליחה אם הצגתי שהכל מושלם. אין מושלם. יש הרבה עבודה קשה, הרבה סיפוק מלגרום הנאה לאחרים בהופעות שלי ובסדנאות שלי, הרבה מה ללמוד וללמד וכן - גם ימים שבהם קשה, בודד ולא הולך. וזה בסדר. אורזת גם את זה בתיק, שמה על הכתף וממשיכה הלאה. זוכרת ויודעת שאני עדיין אדם מאושר ושמח ואופטימי ושזה גם חלק מהחיים. אז בפעם הבאה שנדמה לכם שאצל מישהו אחר מושלם – אז לא. גם אם הוא באמת שמח ואופטימי. ולגביי? אני הרבה יותר טוב, היו שבועיים מורכבים קצת והבנתי שאני תמיד אהיה פנטזיונרית וביצועיסטית, שזאת המהות שלי, שאני לא יכולה לנתק את זה ממני – אני חייבת להיות בעשייה כל הזמן, בלהמציא, בלהרים פרוייקטים, בלחלום ולהגשים. ועל כן – מלא דברים חדשים בדרך אוהבת ותודה שקראתם, עינת
נ.ב. – ומניין האומץ שלי? מאחותי הקטנה. שהיא העוגן שלי והכוח שלי והלב שלי, שכתבה החודש באומץ ובפתיחות על סימנים של דכאון וחרדה ואיך בכל אחד מאיתנו יש גם וגם גם ואיך להתמודד לבד ולשמור לעצמנו זאת לא הדרך כי אנחנו יכולים לייצר לעצמנו מערכות תמיכה נפלאות אם רק נבקש. אז אחותי – תודה. את קטנה ממני רק בגיל.
コメント